<h1>סמ"ק מצוריך סימן ט"ו</h1>
<h2>דף מ:</h2>
שלא להיות צדיק בעיניו דכתיב [דברים ט'] אל תאמר בלבבך בהדוף אלוקיך אותם מלפניך בצדקתי הביאני וגו'. ואמרו חכמים [דרך ארץ זוטא פ"ב] אם הטיבוך מעט יהיה בעיניך הרבה ותירא ואמור לא ממעשי המהוגנים אלא ממעשי שאינם מהוגנים כמה שאמר [דברים ו'] ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ומתוך כך יחשוב לשוב ולעשות טוב. ויחשוב כאילו הוא וכל ישראל מחצה זכיות ומחצה עונות ואם עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו וכל ישראל לכף חובה, כמה שנאמר [קהלת ט'] וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ר"ת י' ט' ה', כלומר שיטה ויכריע מאזנים לכף חובה, ואם עשה מצוה אחת אשריהו שהכריע עצמו וכל ישראל לכף זכותא). א)0תו', ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאילו עשה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתו ההיא מטרוניתא — פי' לזנות — ערק טשא — פ"ה נטמן — בי בני דכי הוו עיילין בה אפילו תרין אפילו ביממא הוו מתזקי — פ"ה דהוו מצויין שם מזיקין — אמרו ליה רבנן שמא דבר עבירה באה לידך וניצלת הימנה דתניא הבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה עושין לו נס. גבורי כח לשמוע בקול דברו כגון ר' צדוק וחביריו — פ"ה שלבש כח לכוף את יצרו ולהתגבר בחפצי קונו — דר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה אין איכא דבר טמא אמר לה מאי נפקא מינה — פ"ה דהאי מילתא דלא נזדמן לי אלא דבר טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי פי' הבועל ארמאית ראוי להיות אוכל דבר טמא — ואכיל האי שגרת תנורא וקנחא — פ"ה אותה גויה הסיקה תנור לצלות בו דבר הטמא, ואשה גדולה הייתה שאין יכול להפטר ממנה ומסור לה להרגו — קמנחה ליה לאותו צלי בתוכו סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה דעביד הא נפיל בהא אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך — פ"ה אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך. רב כהנא הוה קזבין דיקולי — פ"ה סלים שהנשים נותנים שם פלכיהם — תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר איזיל איקשט נפשי סליק וקנפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחן ד' מאות פרסה — פ"ה שהייתי במקום אחר רחוק ד' מאות פרסה — אמר ליה מאי גרים לי לאו עניותא — בתמיה אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכות נשים — יהב ליה שיפא דדנרי — שם כלי דינרי זהובים. תניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלוי בה — פ"ה באותו מתן שכר — להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא בכבוד אב ואם כתיב למען יטב לך ולמען יאריכון ימיך בשילוח הקן כתיב למען יטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות עלה לבירה והביא גוזלות ושלח את האם ונטל את הבנים בחזרתו נפל ומת היכן הארכת ימים טובתו של זה אלא למען יטב לך לעולם הבא שכולו טוב למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, ואומר התלמוד דהא דר' יעקב מעשה הוא ופריך דלמא מהרהר בע"ז הוה פי' דלא היה לבו לשמים דכתיב (יחזקאל י"ד) למען תפוס ישראל בלבם — פ"ה הרהור עבודה זרה דבה משתעי קרא — איהו נמי הכא קאמר אי [ס"ד] שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצוה עליה דלא ליתי לידי הרהור והאמר ר' אליעזר שליחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן ומשני דסולם רעוע הוה דקביעא היזיקא וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב [שמואל א' ט"ז] ויאמר שמואל איך אילך ושמע שאול והרגני — פ"ה ואע"ג דבשליחותיה דמריה הוה מסתפינא מהיזיקא דקביע, עכ"ל פ"ק דקידושין [דף ל"ט, מ'].
